הכירו את דוד לואיס, נגן הרוקנרול שחזר בתשובה והתחיל לצייר אותיות
בתחילת השיחה עם דוד לואיס, שאלתי אותו עם יש קשר בין האומנות לחזרתו בתשובה. ציפיתי לשמוע את התשובה המעט שגרתית של עוד אומן שבמהלך ציוריו גילה את האור, אך להפתעתי, התברר כי אצלו התהליך היה הפוך. בצעירותו השתייך להיפים, אותם ילדי הפרחים שבשנות פעילותיהם בארצות הברית בחרו להטיף לשלום, תוך הטפה על הצורך בשמירה על הטבע מחד, ומוזיקת הרוק הכבידה מאידך.
"לא מדויק להגיד שחזרתי בתשובה", אומר לואיס. "לא עזבנו את התורה וחזרנו אליה. לא ידענו בכלל מה משמעות עובדת היותנו יהודים. מלבד חגיגת בר מצווה סמלית כשהגעתי לגיל 13, גדלנו באווירה מתבוללת לחלוטין, בלי כל רקע יהודי תורני". רק אחרי שגילה את אור היהדות, התחיל במקביל גם לצייר ולתת ביטוי לאמנות שבו. "האמנות היא ההבעה של הנשמה", אומר דוד לואיס.
כאמור, בצעירותו, השתייך לואיס להיפים, וניגן עם להקות הרוק הפופולריות בתקופה ההיא. כמו כל ההיפים, גם הוא מאס בחומריות שמציעה אמריקה ופתח בחיפוש אחר משמעות רוחנית. "חיפשתי בין כל הדתות, הכתות, החוגים השונים ולא מצאתי מאומה". בשלב מסויים, התקבל לואיס לעבודה במנזר קתולי, עבודה כמורה למוזיקה.
במהלך עבודתה, התחילה אחת הנזירות במקום לפתות אותו שיסכים להמיר את דתו. לואיס סירב. "ידעתי שאני יהודי, ולא הסכמתי להתנצר. קראתי באותה תקופה מעט מספרי התנ"ך והבנתי שזו האמת". דוד עזב את המנזר. למחרת, בלכתו ברחוב בלוס אנג'לס, נתקל בבית חב"ד. "לפי הציציות שהתנופפו בחוץ, הבנתי שהמקום אורתודוקסי. נכנסתי פנימה, ונשארתי שם".
בהמשך הגיע לניו יורק, למרכז חב"ד העולמי, שם פגש את הרבי מליובאוויטש, ונכנס ללמוד בישיבה תחת נשיאותו של הרבי. "בישיבה שמעתי שהרבי מעודד אמנות וציור. זה היה בשבילי הפתעה גדולה", משחזר לואיס. "זה היה חלום הילדות שלי, תמיד רציתי לצייר, אך בסוף הגעתי למוזיקה. רק כאשר הגעתי ליהדות, הגעתי גם לאמנות הציור".
כבחור בישיבה, התחיל לצייר מעט, אך המחסור הכלכלי הפריעה לו ומנעה ממנו להתקדם בתחום. בהמשך עלה ארצה, התחתן, ומאז התמקד יותר בציור. "אני מצייר ואשתי בתפקיד מבקרת האמנות". עם זאת, על מנת להתפרנס, המשיך בעבודתו כמוזיקאי, ואף ניגן בחתונות ובתזמורת הסימפונית.
בתקופתו בתזמורת הסימפונית בניו יורק, כתב, לבקשת הרבי מליובאוויטש, עיבודים לניגוני חב"ד, אותם ביצע במהלך אירוע מוזיקאלי גדול בהשתתפות הרבי, כשהוא מנצח על התזמורת הסימפונית בהרכבה המורחב. כל זאת, היה בתקופה בה שהה ב770, בצילו של הרבי, ושקד במקביל על דלתות תלמודו.
במקביל, כביטוי נוסף לאמנות הציור, הגיע לואיס אל אומנות הכתיבה, והפך לסופר סת"ם, והתפרנס בין היתר מכתיבת ספרי קודש, תפילין ומזוזות. מכאן, הגיעה תפנית נוספת בקריירה האמנותית שלו. במסגרת עבודתו כסופר סת"ם, התחיל לואיס ללמוד את תורה הקבלה, והתחיל לצייר את כ"ב האותיות על פי משמעותם בקבלה ובחסידות.
לדוגמה, הציור הבא, אלופו של עולם:
מדובר בציור שמן, כאשר האות א' מצויירת בצורת ספר, עליו כתוב "ספר אלופו של עולם". להלן ההסבר מפיו של דוד לואיס: "האות א', הרי מייצגת את הקדוש ברוך הוא, שהוא אלופו של עולם. ביהדות, אסור עלינו לצייר דברים רוחניים. הקב"ה אינו גוף ואין לו דמות גוף, חלילה. זאת, בניגוד לאומנים גויים, המגשימים את הרוחני ומציירים גם דמויות המבטאות מלאכים וכדומה.
"אך ניתן לפשט את הנעלם מאיתנו, להוריד אותו אל העולם הזה, בלי לגשם אותו חלילה. וזאת, על ידי שימוש באותיות התורה, בהם הביט הבורא לפני בריאת העולם כמובא בחז"ל. כולנו משתמשים באות א', בכתיבה ובקריאה, מאות ואלפי פעמים ביום, ומאידך, מדובר באות המבטא משמעות רוחנית עמוקה", ואת זה, מפשט לנו דוד לואיס ביצירותיו, מהם תוכלו להתרשם מעט בתמונות הבאות:
שאלתי את לואיס, האם כיום, ניתן להתפרנס מציור. כמו יהודי טוב העונה בשאלה, בחר לואיס לבדוק האם קניתי בעבר ציור שמן. התשובה, כמה צפוי, הייתה שלילית. אך לדבריו, בעוד אנשים אינם קונים ציורים, הם כן משתתפים בתערוכות ומתעניינים בציורי השמן שהוא מצייר, שחלקם אף מוצגות בימים אלו ברחבי הארץ.
וכאן נכנס לתמונה איגוד ששמו "אמנות ואמונה – המרכז לאומנות ברוח יהודית", המאגד את כל האמנים והיוצרים החרדיים במקום אחד. יוזמי המהלך מציינים את הפניות הרבות שהובילו להקמת האיגוד החדש, אשר ייתן מענה וייצוג ראוי לאמנים והיוצרים החרדיים ובכך יעודד אמנות, יצירה ותרבות במגזר החרדי. האיגוד יפעל בהתאמה מלאה לעקרונות החינוך של הציבור החרדי, תוך ליווי ופיקוח רבנים, מורי הוראה ואישי חינוך המומחים בתחום. עם הקמתו, הצטרפו כחברי האיגוד למעלה משלוש מאות אמנים ויוצרים לצד אמניות ויוצרות במחלקות נפרדות.
"המרכז לאומנות ברוח יהודית" פועל כמיזם של עמותת "רק התחלנו", לאיגוד וקידום האמנים והיוצרים החרדים ולהענקת כלים להשתלבות מקצועית נגישה בתחומי התרבות השונים. המרכז מקיים סדנאות מקצועיות, קורסים והשתלמויות, כנסים וימי עיון, כיתות אמן, ערבי נטוורקינג, ארכיון לאמנות יהודית, חממות יצירה, תערוכות והפקת פרויקטים במגוון תחומי היצירה.
את הכתבה פרסמתי במקור באתר JDN
תגובות
הוסף רשומת תגובה