אברך חשוב? א גרויסער בעל גאווה!

בפוסט הקודם שלי, כתבתי על אנשים שיש המחשיבים אותם ליראי שמיים, אך הם גסי רוח. מתאר לעצמי שכבר קראתם וצפיתם בקטע של מרן ראש הישיבה זצוק"ל צועק על מנהל של חיידר ליטאי שלא רוצה לקבל ילד ממשפחה ליברלית מעט יותר: "זה רק גאווה!". אם לא צפיתם, לינק ליוטיוב כאן.

וכה אמר מנהל החיידר להרב שטיינמן: "האמא הייתה כנראה מבית קצת יותר פתוח... זה לא ה'סגנון' של החיידר..." הרב שואל אותו אם הוא יכול למדוד והמנהל החצוף, מתנער מאחריות ומפיל אותה על אחד ההורים: "יש אחד מההורים שאומר שהוא כן יכול למדוד..."

מרן ראש הישיבה, האיש שהיה מפורסם בנועם הליכותיו, מרים את ידו וניכר כי קשה לו לא לזעום. "תמיד יש אחד שרוצה גאווה, רק גאווה, שום דבר לא, הוא רוצה רק גאווה, גאווה גאווה, זה התחיל רק מגאווה. לא תחשוב שהוא ירא שמים, רק גאווה. מאה אחוז!!!".

המנהל, שבאמת איני מכירו אבל אני מוכן להתערב שהוא גס רוח, מנסה שוב: "אפילו שהוא אברך חשוב?" הגראי"ל לא נבהל: "הגרויסע בעל גאווה!!!... קורה מקרים שילדים מתקלקלים, מתקלקלים גם ילדים טובים. בכל החיידרים הטובים לא מתקלקלים ילדים? ילדים מתקלקלים"...

ברחוב יחשיבו אותו למנהל של חיידר טוב, את האבא יחשיבו לאברך חשוב שכנראה היה "שווה" בתקופת השידוכים לפחות 600,000 ש"ח, אבל דעת התורה אחת: הוא בעל גאווה. ואתם יודעים כבר מה אומר הקב"ה על הגאוותן: אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת.

כאשר נפנים מה התורה רוצה מאיתנו ולא נלך שולל אחרי נביאי הבעל, אותם עסקנים בזויים, נבין שהם הרעים בסיפור, בעלי גאווה וגסי רוח. ממש לא יראי שמיים.